ראשי > פסקי דין > בית המשפט המחוזי דחה בקשה להיתר להמשיך בבירור תביעה נגד חברה בפירוק מאחר שעילות התביעה הינן בסמכות המפרק

בית המשפט המחוזי דחה בקשה להיתר להמשיך בבירור תביעה נגד חברה בפירוק מאחר שעילות התביעה הינן בסמכות המפרק


רוכש נכסים הגיש תביעה נגד חברה- מוכרת הנכסים מאחר שלא רשמה את הנכסים על שמו. לאחר שניתן צו הקפאת הליכים נגד החברה, ביקש הרוכש היתר להמשיך בבירור תביעתו כנגד החברה, מהטעם שתביעתו נגד החברה הינה תביעה נזקית לפיצוי בגין ירידת ערך הנכס, בשל אי רישומו על שמו. הדין קובע כי ברגיל בית המשפט יתן היתר להמשך ניהול תביעות נזיקיות נגד פושטי רגל או חברות בפירוק. במקרה דנן קבע בית המשפט שלא ליתן לרוכש היתר להמשיך בניהול התביעה מהטעם שעיון בתביעה מגלה כי אומם הוזכרו בתביעתו נזקים אך התבקשו בפועל סעדים של אכיפת ההסכם או, לחילופין, השבה של הסכום ששולם בגין הנכסים. כמו כן דחה בית המשפט את בקשת הרוכש מהטעם שהגיש בד בבד תביעת חוב למפרקי החברה.
להלן ההחלטה:
 
החלטה
 
מונחת לפניי בקשה למתן היתר להמשך ניהולה של תביעה אשר הדיון בה הוקפא בגין צו הקפאת הליכים שניתן כנגד החברות הנתבעות.
I. העובדות הנוגעות בעניין
1. החברות הינן בעלות הזכויות בפרויקט התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב (להלן: "הפרויקט"). בשנת 1991 רכש המבקש מהחברות את הזכויות ב- 4 יחידות הנמצאות בקומה השלישית  של הפרויקט.
2. ביום 28.7.04 הגיש המבקש תביעה כנגד החברות בבית המשפט המחוזי בת"א בטענה כי החברות הפרו הפרה יסודית את החוזה שחתמו עמו בכך שלא העבירו על שמו את הזכויות ביחידות אותן רכש (ת.א. 2074/04; [פורסם בנבו] להלן: "התביעה" או "כתב התביעה"). יצוין כי המבקש הגיש את תביעתו ביחד עם רוכשים נוספים, אך בהמשך יתר התובעים נמחקו מהתביעה ורק המבקש המשיך לנהלה.
3. ביום 18.1.12 נתן בית משפט זה צו הקפאת הליכים כנגד החברות, לתקופה בת 60 ימים, בהתאם לסעיף 350(ב) בחוק החברות, תשנ"ט ? 1999 (להלן: "צו הקפאת ההליכים"). צו זה הורחב והוחל גם על חברת ת.מ.ח.ת. (1988) בע"מ, בהחלטתו של בית המשפט מיום 26.2.12.
4. ביום 12.2.12 הגיש המבקש לנאמנים תביעת חוב בגין "ביטול עסקת רכישת חנויות ודוכנים במתחם התחנה המרכזית החדשה, שבבעלות ובניהול החברות וזאת על פי תיק ביהמ"ש מחוזי ת"א המתנהל מזה כ- 7 שנים בנושא זה" (תביעת החוב צורפה כנספח 3 לתגובת הנאמנים). יצוין כי במסגרת תביעת החוב, חתם המבקש על תצהיר בפני עו"ד אלירן בר, שהינו ב"כ של המבקש אף בהליך זה.
5. ביום 18.3.12 האריך בית המשפט את צו הקפאת ההליכים שניתן ביום 18.1.12 ב- 90 ימים נוספים, עד ליום 18.6.12. ביום 17.6.12 האריך בית המשפט את צו הקפאת ההליכים, עד למתן החלטה בבקשת הנאמנים המפורטת בדו"ח מספר 2. ביום 9.10.12 האריך בית המשפט את תוקפו של צו הקפאת ההליכים עד למתן החלטה בבקשתם של הנאמנים להאריך את תוקפו של צו הקפאת ההליכים עד ליום 31.12.12.  
6. בעקבות צו הקפאת ההליכים, הורה בית המשפט המחוזי בת"א על הקפאת הדיון בתביעה אשר הוגשה אצלו עוד ביום  28.7.04. המבקש מעוניין כי הדיון בתביעה  זו יתחדש בפני בית המשפט המחוזי בת"א ? ולפיכך הוגשה על ידו  הבקשה דנן.
II. תמצית טענות הצדדים
7. טענות המבקש:
א. לטענת המבקש, תביעתו הינה בגדר תביעה לתשלום חוב בלתי קצוב. לגרסתו, מדובר בתביעה נזיקית, הכוללת טענה נזיקית בדבר חובת החברות הנמצאות בהקפאת הליכים לפצותו בגין ירידת ערך נכסיו. לדידו, לא ניתן להכריע בטענה זו ללא שמיעת ראיות ובחינת חוות דעת שמאיות. לפיכך, סבור המבקש כי החוב הנתבע במסגרת התביעה הינו חוב בלתי קצוב, וכפועל יוצא מכך על התביעה להמשיך להיות נדונה בפני הערכאה הרגילה, דהיינו ? בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולא בבית המשפט הדן בהקפאת ההליכים של החברות. לטענת המבקש, רק לאחר שהתביעה תוכרע לגופה, ויינתן פסק דין המזכה אותו בזכות לקבלת סכום כסף קצוב מהחברות ? ימציא המבקש את פסק הדין לנאמנים כהוכחת חוב.
ב. באשר לטענת הנאמנים לפיה המבקש עצמו הגיש להם תביעת חוב, דבר המלמד, לשיטת הנאמנים, על כך שאפילו המבקש עצמו סבר שתביעתו ראויה להיות נידונה כתביעת חוב רגילה בפני הנאמנים ? משיב המבקש כי תביעת החוב הוגשה על ידו מבלי להתייעץ עם יועציו המשפטיים. המבקש מוסיף כי תביעת החוב הוגשה לעל ידו מטעמי זהירות בלבד, בשל חוסר הוודאות בכל הנוגע לאפשרותו להמשיך  בניהולה של התביעה בפני בית המשפט המחוזי בת"א.
ג. המבקש סבור כי מאחר שהתביעה נדונה בפני בית המשפט המחוזי בת"א מזה 8 שנים -  יש לאפשר לו להמשיך לנהל אותה כסדרה עד למתן פסק דין בתובענה.
ד. לטענת המבקש קיימת דחיפות רבה בהמשך ניהולה של התביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשל שיקולים נוספים ובכללם:  גילו המבוגר של המבקש, מצב בריאותו הרופף, והעובדה שבשל אי הכרעה בתביעה נאלץ המבקש להמשיך ולהשכיר ו/או לתפעל נכסים מצב המחייב אותו להגיע למתחם התחנה המרכזית, שהינו מקום מסוכן, ומעמיד אותו בסכנות קשות וממשיות.
8. טענות הנאמנים:
א. לטענת הנאמנים תביעתו של המבקש הינה תביעת חוב כספית פשוטה, כעולה מסעיף 42 לכתב התביעה, המפרט סכומים מדויקים אותם תובע המבקש (המצטברים לסך של 1,927,729 ?). לפיכך, אין כל מניעה לברר את התביעה במסגרת של תביעה חוב המוגשת לנאמנים, וזאת ? בנבדל מתביעות בדיני נזיקין (נזקי גוף) או מתביעות מתחום בדיני העבודה, שהינן תביעות לדמי נזק בלתי קצובים ולפיכך ראויים להתברר בפני הערכאות אשר מומחיותן בבירור תביעות מסוגים אלה המצריכות שמיעת עדויות וחוות דעת של מומחים.
ב. הנאמנים טוענים כי המבקש עצמו הגיש לנאמנים תביעת חוב, דבר המלמד על כך שגם לשיטתו שלו חובו הנטען ניתן לבירור בהליך של תביעת חוב;
ג. לגרסת הנאמנים אין כל רבותא בכך שתביעתו של המבקש נמשכת כ- 8 שנים, ואין בעובדה זו כדי להצדיק מתן היתר לנהל תביעה זו שלא באמצעות הליך של תביעת חוב.
III. דיון והכרעה
9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, לרבות בכתב התביעה המתוקן של התביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 2074/04) [פורסם בנבו] ? הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
אומנם, נכונה טענתו של המבקש לפיה תביעה נזיקית אינה בגדר תביעה בת הוכחת חוב בפירוק, ולפיכך הדיון בה יהיה בדרך כלל בפני הערכאות הרגילות:
"תביעות נזיקיות אינן בנות הוכחת חוב בפירוק, אלא אם כן התגבשו לסכום קצוב באמצעות הסכם או באמצעות פסק דין. ההיגיון העומד, כנראה, מאחורי חריג זה הוא שבתביעה כזו יש להכריע הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הפיצוי ? הכרעה שעשויה להיות סבוכה. הביטוי 'חוב בלתי קצוב' פורש כחוב, שחישובו אינו אריתמטי גרידא, אלא שיש צורך בהערכה לגביו. במצב המשפטי הנוכחי, כשתביעת נזיקין אינה בת הוכחה בפירוק בפני המפרק, על הנושה הנזיקי לתבוע את החברה בערכאות הרגילות. כאן עלול הוא להיתקל במחסום, שקובע סעיף 267 לפקודת החברות, ולפיו אין להמשיך או לפתוח בשום הליך אלא ברשות בית המשפט. מטרת הוראה זו היא לרכז את מכלול התביעות בידי המפרק כדי לשמור ביעילות על עקרון השוויון בין הנושים. כיוון שתביעה נזיקית אינה בת הוכחת חוב בפני המפרק, ממילא אין מקום לתחולת ההוראה לגביה. אולם לשונה הכללית של ההוראה תופסת גם תביעות נזקיות. המסקנה היא איפוא, שעל הנושה הנזיקי לבקש מבית המשפט לפתוח בהליכים או להמשיך בהם, וזה ייעתר, בדרך כלל, לבקשתו. לאחר קבלת פסק דין, המזכה את הנושה לקבל סכום כסף קצוב מהחברה, יכול הנושה להמציא למפרק את פסק הדין כהוכחת חוב, שכן אז מדובר בנזק קצוב" [צ' כהן, פירוק חברות (תש"ס ? 2000), בעמ' 266-267) (להלן: "כהן"). כן ראו את פסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) א. גרוניס ברע"א 10408/08 יגרמן נ' רו"ח חן ברדיצ'ב בתפקידו כנאמן על הסדר הנושים של אפקון תעשיות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו], 7.5.2009)].
עיקרון זה הוחל גם ביחס לחברה המצויה בהקפאת הליכים:
"דיני הפירוק מנתבים את מרבית התביעות אל מסגרת תביעות החוב, והופכים את הנאמן לערכאה שלפניה נדרש הנושה להוכיח את תביעתו. בעל התפקיד, כאמור, אינו חליף של החברה, אלא ממלא תפקיד מכוח דין מהותי הנועד לחלק את משאביה בין הנושים השונים לפי זכאויות וזיקות מהותיות ואמיתיות ... הדין בהקפאת הליכים דומה לזה שבפירוק, בעיקר במקרים שבהם נעשית ההכרעה בתביעות החוב לאחר ההסדר, באופן שהנאמן אינו נתון עוד לסד הזמנים בן תשעת החודשים. אלא מאי? אף בפירוק מכיר הדין בחובות שאינם בני תביעה, כגון תביעות בנזיקין. הטעם האמיתי מאחורי עניין זה הוא כי תביעות בנזיקין הן תביעות שהדיון בהן ממושך יחסית, והן דורשות לא פעם שמיעת מומחים, אמדן נזקים והערכתם, באופן ההופך אותן לבלתי מתאימות להכרעה בידי נאמן (אשר לעיתים הוא רואה חשבון במקצועו ואין לו ידע משפטי). עם זאת, נמנע הדין בפירוק, בדרך כלל, ממצב שבו יהפוך הנושה ל'קירח מכאן ומכאן', והוא מאפשר לו במקרים אלה להמשיך בתביעתו בערכאה המתאימה, אשר הכרעתה תבוא במקום ההכרעה בתביעת החוב" [ו' אלשייך, ג' אורבך הקפאת הליכים הלכה למעשה (מהדורה שניה, התשע"א ? 2010), בעמ' 703; ההדגשה אינה במקור ? ב.א.].
לפיכך, "ההלכה הנוהגת היא לעניין תביעות נזיקיות היא כי בדרך כלל תינתן רשות לפתוח בהליכים או להמשיך בהם, ועל פי רוב, אין לשלול מנושים שחובם אינו ניתן לתביעה לפני המפרק (או הנאמן בענייננו) את האפשרות לתבוע את החברה בבית המשפט (השוו: בש"א (ת"א) 6914/05 אומטיים הפצה בע"מ נ' המשביר לצרכן הישן בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 5/6/05); פש"ר 1171/98 (בש"א 25726/00 דוד נ' אריה כץ סוכנויות שיווק בע"מ (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 1/11/01)" [פרק (נצרת) 119-10 מ.א.ג לפלסטיק בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו], 20.11.2011); ההדגשה אינה במקור ? ב.א.].
10. דא עקא, אין בידי לקבל את טענתו של המבקש לפיה תביעתו הינה תביעה נזיקית. המבקש טען כי כתב התביעה שהוגש על ידו כולל טענה נזיקית בדבר חובת החברות לפצותו בגין ירידת ערך נכסיו ? טענה אשר לטענת המבקש לא ניתן להכריע בה ללא שמיעת ראיות ובחינת חוות דעת שמאיות. בסעיף 36 בכתב התביעה אמנם ציין המבקש כי:
"היקף הנזק בשל ירידת הערך עקב אי הרישום מושפע מטיב הגורם המעכב. נכס שלעולם לא ירשם ערכו מטבע הדברים ירוד, והנזק רב ... בנסיבות התביעה דנן, ירידת הערך שנגרמה ליחידות הינה רבה ומשמעותית ביותר, לאור פרק הזמן הארוך שחלף, ולאור החשש מפני אי יכולת הרישום".
אלא שעל אף האמור, עיון בכתב התביעה בכללותו ובייחוד עיון בפרק הסעדים שבכתב התביעה (סעיפים 38-45 בכתב התביעה) מלמד כי המבקש עתר לשני סעדים חוזיים, ואין בלתם:
א. סעד של אכיפת החוזה ? אכיפת ההתחייבות לרישום היחידות על שמו (ראו סעיף 38 בכתב התביעה המתוקן).
ב. לחלופין עתר המבקש לקבלת סעד של השבה בגין ביטול החוזה. בהקשר זה ראוי לציין כי המבקש עתר לקבלת סעד הצהרתי אשר יקבע כי הסכמי הרכישה בוטלו  על ידו כדין עקב הפרתם היסודית על ידי החברות, וכן עתר המבקש לכך שבית המשפט יורה לחברות להשיב למבקש את הסכומים ששילם עבור רכישת היחידות שבפרויקט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין (ראו סעיף 41 בכתב התביעה המתוקן).
יצוין כי במסגרת סעיף 42 לכתב התביעה פרט המבקש את סכומי ההשבה ביחס לכל אחת מהיחידות אותן רכש באופן הבא: יחידה 1537/4 ? 278,178 ?, יחידה 1537/3 ? 278,178 ?, יחידה 315-27 ? 773,285 ? ויחידה 315-26 ? 598,088 ?.
משכך, אני סבור כי כתב התביעה המתוקן אכן התייחס באופן כללי לנזק שנגרם למבקש, לטענתו, בגין ירידת ערך נכסיו ? אך המבקש לא תבע בגדרו סעד שעניינו תביעה לקבלת פיצויים בגין הירידה הנטענת  בערך נכסיו.
לפיכך, תביעתו של המבקש הינה תביעה כספית קצובה להשבת סכום כולל של 1,927,729 ? בצרוף הפרשי ריבית והצמדה.  יוצא איפוא  שמדובר בתביעה קצובה שהינה "בת הוכחת חוב" ולפיכך אין כל מניעה לדון בה במסגרת תביעות החוב המוגשות לנאמנים.
11. גם  המבקש עצמו בחר להגיש תביעת חוב לנאמנים תוך שהוא מציין במפורש כי החוב הנתבע בגדרה הינו אותו חוב הנתבע על ידו במסגרת התביעה שבת.א. 2074/04. הדבר מעיד כי המבקש עצמו סבר שתביעתו יכולה להתברר כתביעת חוב רגילה המוגשת לנאמנים, שאם לא כן ? הכיצד הגיש תביעת חוב בפני מי שלטעמו אינו יכול לדון בה? בהקשר זה אציין כי אין אני מקבל את טענתו של המבקש לפיה תביעתו הוגשה על ידו מבלי להיוועץ עם יועצו המשפטי, כאשר עיון בתצהירו של המבקש, הנלווה לתביעת החוב, מלמד כי בא כוחו דהיום (עו"ד אלירן בר) הוא זה שאף אימת את חתימתו על תצהיר זה. בנוסף לכך אני סבור כי טענתו של המבקש לפיה תביעת החוב שהוגשה על ידו לנאמנים הוגשה מטעמי זהירות בלבד ? דינה להידחות. כשם שאין לאפשר מצב בו תובע המנהל תביעה נזיקית נגד חברה המצויה בהקפאת הליכים נותר "קירח מכאן ומכאן" ללא אפשרות לקבל סעד לתביעתו ? כך אין לאפשר לתובע לנהל הליכים כפולים בגין אותו חוב כאשר הליך אחד מבוסס על טענת התובע בדבר זכאותו לקבלת דמי נזק בלתי קצובים ואילו ההליך האחר מבוסס על טענה בדבר זכאותו של התובע להשבת סכומי כסף קצובים. משבחר התובע להגיש תביעת חוב נגד הנאמנים ממילא שהכיר, ולו מכללא, בסמכותם של הנאמנים לדון בהוכחת חוב זו. בנסיבות אלה אני סבור כי המבקש מנוע ומושתק מלטעון, בבקשה דנן, כי הנאמנים אינם מוסמכים לדון בתביעתו.
12. בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי אפילו היה המבקש עותר במסגרת תביעתו לסעד של פיצויים בגין נזק שנגרם לו מחמת ירידת ערך נכסיו כתוצאה מהפרת החוזה על ידי החברות ? המדובר, למעשה, בטענה חוזית ולא בטענה נזיקית ולפיכך על פי המצב המשפטי הקיים, המדובר בתביעה ל"חוב בן הוכחה", אשר ניתן להגישה במסגרת תביעות חוב המוגשות בפני הנאמנים (לעניין זה ראה ? כהן, עמוד 268).
13. באשר לטענותיו הנוספות של המבקש בדבר התנהלותה של התביעה בבית המשפט המחוזי בת"א מזה 8 שנים, וכן לגבי הטענה כי קיימת דחיפות רבה להמשיך את ניהולה של התביעה במסגרת הערכאות הרגילות ? אינני סבור כי המשך ניהולה של התביעה במסגרת הערכאות הרגילות יהיה, בהכרח, מהיר ויעיל יותר מאשר העברת הטיפול בתביעה לידי הנאמנים. אולם, בכל מקרה, אף אם אומנם היה הליך בירור התביעה בפני הערכאות הרגילות מהיר יותר ? עדיין אני סבור כי אין בכך כדי להצדיק חריגה מהדין הנוהג ולפיו תביעות לסכומי כסף קצובים, בני הוכחה, צריכות להיות נדונות בפני הנאמנים ולא במסגרת הערכאות הרגילות.
14. לאור כל האמור ? דין הבקשה להידחות.
בנסיבות העניין ? לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
 
ניתנה היום,  כב' חשון תשע"ג, 07 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.
 
5129371
512937154678313
54678313
 
בנימין ארנון 54678313-/
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה