ראשי > פסקי דין > אישור הסדר חוב על ידי בית משפט חרף התנגדות נושה

אישור הסדר חוב על ידי בית משפט חרף התנגדות נושה

חייב הגיש הצעת הסדר לתשלום מלוא חובותיו מבלי להכריזו פושט רגל, אולם נושה של החייב [גרושתו] התנגדה להצעת ההסדר.

בית המשפט התבקש לאשר ההסדר חרף התגדותה של הנושה, המביאה למעשה לכך שלא התקיימו התנאים לאישור ההסדר ונדונה השאלה האם מוסמך בית המשפט לפסול הצבעת הנושה במקרה דנן או לכפות עליה הסכמה?

בית המשפט ציין שהחוק אינו דן במקרה בו מבקש חייב לשלם מלוא חובותיו לנושים אולם חרף זאת מתנגדים נושיו להסדר וקבע כי מדובר בחסר- לאקונה בחוק, ככל הנראה מאחר ומקרים כגון אלו נדירים.

בית המשפט קבע כי בסמכותו לפסול הצבעה שנעשתה בחוסר תום לב וממניעים זרים.

 

החלטה

 

1.         האם מוסמך בית המשפט של פשיטת רגל לפסול הצבעת נושה המתנגד להצעת הסדר נושים שמציע חייב לפי סעיף 33 לפקודת פשיטת רגל התש"ם – 1980 (להלן : "הפקודה") לפיה יקבלו הנושים מלוא סכום תביעות החוב; לחלופין, האם ניתן לכפות על הנושים הסכמה להצעת הסדר כאמור. אלה השאלות העומדות להכרעתי.

 

ההליכים עד כה:

2.         כנגד החייב – גרוש, יליד שנת 1975 ואב ל-4 קטינים,  ניתן צו כינוס ביום 5.5.14, ובגדרו הושת על החייב צו תשלומים בסך 400 ? לחודש. החייב הצהיר על חובות בסך 580,340 ? ל-11 נושים, אולם סכום תביעות החוב שהוגשו, נבדקו ואושרו  עמד על 63,542 ? בלבד, והוא מורכב משתי תביעות חוב: הראשונה ע"ס 14,966 ? בגין מזונות ילדי החייב – שעליו לשלם לנושה- גרושתו _________ (להלן : "הנושה"); והאחרת - תביעת חוב שהגיש בנק לאומי לישראל (להלן: "בל"ל) ע"ס 48,576.

 

3.         במהלך ניהול ההליך הוגשה בקשה להקצבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודה, אשר הוכרעה, ונקבע  כי על החייב לשלם לנושה סך 3,200 ? מידי חודש מתוך הכנסותיו בגין מזונות ילדיו. החייב עמד בתשלום זה, כמו גם בצו התשלומים.

 

4.         במעמד הדיון ביום 12.9.16 שהתקיים בנוכחות הנושה, הודיע המנהל המיוחד כי התגבש הסדר לפיו ישלם החייב לשני נושיו מלוא החובות (100% דיבידנד) בתוספת הוצאות ההליך, ועפ"י  החלטה שניתנה באותו מעמד נקבע, כי ככל שיגייס החייב את הסכום הדרוש לכך תוך 90 יום –ייקבע דיון לאישור הסדר נושים, וככל שלא יעלה בידו לגייס את מלוא הסכום – יקבל החייב הפטר המותנה בכך שישלם את מלוא חובותיו בתשלומים בני 1,000 ? במשך 60 חודשים, והיתרה – בסוף התקופה.

 

5.         לאחר הדיון הנ"ל, הגישה הנושה בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל. בשל חשיבות הטענות לענייננו, אביא אותן בקצרה. הנושה טוענת כי החייב ובת זוגו פתחו בהליך קליטה בקיבוץ צבעון. הנושה צירפה את הסכם ההצטרפות ואת תנאי הקבלה לקיבוץ המתפרסמים ברשת האינטרנט, ועל פיהם על המבקשים להיקלט בקיבוץ להיות בעלי הון עצמי של 250,000 ? לשם בניית בית בקיבוץ,  וכן לשלם תשלומים שונים בגובה כ- 6,200 ? לקיבוץ בשל הליכי המיון והקליטה, ועוד כ- 20,000 ? לאחר שנת הקליטה ו- 160,000 ? למנהל מקרקעי ישראל עבור פיתוח הקרקע. לאור האמור לעיל, הנושה ביקשה כי תתנהל חקירה באשר ליכולתו הכלכלית של החייב. עוד טוענת הנושה כי גילתה תמונה עדכנית (תמונת הפרופיל של החייב ביישומון "ווטסאפ") בה נראה החייב עם בנו מזוגתו הנוכחית, כאשר ברקע טנדר "טויוטה" עליו הצהיר החייב בחקירתו כי הוא מושבת בשל תאונה, ואף הציג מסמכים על כך. הנושה ציינה כי הלוואה שלקח החייב לשם רכישת הרכב היא מקור חובו לבנק לאומי (הנושה הנוסף שהגיש תביעת חוב).

 

6.         עוד טענה הנושה, כי למרות שהחייב מציע לשלם לה את מלוא חוב המזונות הקודם לצו הכינוס, ולמרות שהחייב עומד בצו הקצבת המזונות, חוששת היא שלאחר אישור הסדר הנושים או קבלת ההפטר וסיום ההליך כאן, יוותר חוב הנובע מן ההפרש בין סכום ההקצבה לבין סכום המזונות שנפסק בבית המשפט לענייני משפחה (הפרש העומד ע"ס 108,000 ?), והחייב ינסה להגיש בקשה דומה בלשכת ההוצאה לפועל והיא לא תזכה לקבל את מלוא סכום המזונות שנפסק לה בבית המשפט לענייני משפחה.

 

7.         הוסיפה הנושה, כי החייב פעל בחוסר תום לב במהלך ניהול ההליך, כאשר הוא מסתיר פרטים מעיני בעלי התפקיד, ולא מדווח באופן מלא על הכנסותיו והוצאותיו (כאמור בדו"ח המסכם מיום 30.8.16), ואף הסתיר את היותו פושט רגל בהליך הקליטה בקיבוץ ואת הרכב "המושבת", ועל כן יש לבטל את ההליך.

 

8.         החייב טען בתגובתו כי פעל להפקדת הסך הנדרש על פי החלטת בית המשפט מיום 12.9.16, כאשר הפקיד בשתי פעימות שוות סך כולל של 47,258 ? וכן העמיד לטובת קופת הכינוס את כספי הפיצויים הצבורים לזכותו ב"מגדל" ולפיכך ביקש  לאשר את הסדר הנושים הפורע את מלוא חובותיו כלפי שני הנושים. החייב טען כי חובותיו נוצרו בתום לב, וכי פעל בתום לב במהלך ההליך ושילם את צו התשלומים שהוטל עליו כנדרש, ועל כן יש להפטירו מחובותיו.

 

9.         באשר לטענות הנושה ומניעיה, טען החייב כי על אף שהציע הסדר לפיו ישלם הוא את מלוא חובותיו, מסרבת הנושה לאשר את ההסדר - ממניעים נקמניים, השזורים לאורך התנהלות הנושה במשך השנים, החל מהרגע שגילתה כי לחייב בת זוג אחרת.  החייב פירט מספר פעולות המהוות לטענתו פעולות נקמניות שביצעה הנושה, וביניהן: שליחת פרוטוקול מתיק ההוצל"פ למזכירות קיבוץ צבעון, שליחת מכתב בדוא"ל למזכירות הקיבוץ ובו דיבה על החייב, והוצאת צווי מאסר רבים לחייב .  באשר לרכב המוזכר בבקשה, טוען החייב כי מדובר בטנדר מודל 94' שקיבל מאביו על מנת שיוכל להתפרנס, שעבר תאונה קשה ושוקם. החייב טוען כי על בית המשפט לבחון את תום הלב בעת יצירת החובות ובמהלך ניהול ההליך, ומשהחייב עמד בחובת תום הלב – הרי שיש ליתן לו הפטר, שעה שהציע הסדר המסלק את מלוא חובותיו לנושים.

 

10.        המנהל המיוחד טען כי משהציע החייב לסלק את כל חובותיו בצירוף הוצאות ההליך, הרי שלבקשה לביטול ההליך אין כל תוחלת, ודינה להידחות.

 

11.        בתשובה לתגובה טוענת הנושה כי החייב לא התייחס לטענותיה בעניין הקליטה בקיבוץ ובעניין הרכב לגופן, וטען רק כי הרכב היה מושבת ושוקם, מבלי להתייחס לכך שמימן את רכישת הרכב באמצעות הלוואה מבנק לאומי, וכן לא הגיב לטענות בעניין הדרישות הכלכליות המוטלות על מי שמעוניין להתקבל כחבר קיבוץ צבעון. הנושה חזרה על חלק מן הנטען בבקשתה באשר להתאמת החייב להליכי פש"ר. הנושה מפנה לתגובתה לבקשה להקצבת מזונות, שם היא מגוללת מסכת של הטעיות ושקרים של החייב.

 

12.        במעמד הדיון ביום 22.2.17 טענו הצדדים בעניין. הנושה שבה והעלתה חששותיה בעניין הפרשי המזונות, וטענה כי בשל התנהלות החייב לא מגיע לו פרס בדמות הפטר או אישור הסדר הנושים. על כן התנגדה הנושה לאשר את ההסדר למרות שהוא מקנה לה דיבדינד בשיעור 100%. ב"כ הכונ"ר טענה כי בשל הצעת החייב הרי שבית המשפט מוסמך לאשר ההסדר על אף ההתנגדות, שכן מניעי הנושה אינם רציונאליים, והנושה האחר - בל"ל מסכים להצעה. למרות שההסדר מקנה לנושה פרעון מלוא החוב בלשכת ההוצאה לפועל, שעד היום טרם נגבה,  לא השתכנעה הנושה ועמדה בסירובה לאשר ההסדר.

 

13.        לאחר הדיון הוגשה הסכמת בל"ל בכתב להסדר הנושים המוצע.

 

דיון והכרעה:

 

14.        כאמור, החייב מבקש שלא יוכרז כפושט רגל על מנת שלא "יוכתם" בהכרזה, וסבור כי ראוי לאשר את ההסדר עם נושיו ע"י כך שבית המשפט יכפה על הנושה להסכים להסדר או יגרע את הצבעתה ויתחשב בהצבעת בל"ל המסכים להסדר. השאלה, אפוא, האם בנסיבות שפורטו לעיל, רשאי בית המשפט לאשר את ההסדר.

 

15.        אקדים מסקנה להנמקה;  לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין בקשת הנושה – להידחות, ודין בקשת החייב לאישור ההסדר – להתקבל.

 

הסדר נושים לפני הכרזה בהתאם לסעיפים 33 ו- 34 לפקודה:

 

16.        סעיף 33 לפקודה קובע :

 

" ניתן צו כינוס, והחייב או אדם אחר במקומו או במקום עזבונו רוצה להציע פשרה לפירעון חובותיו או הסדר לעסקיו, יגיש לכונס הרשמי תוך מועד שיקבע הכונס הצעה בכתב המכילה את תוכן הפשרה או ההסדר ופרטי הערבות שהוא מציע"

            סעיף 34 לפקודה קובע :

" הכונס הרשמי ישלח לכל נושה העתק של הצעת החייב ותסקיר עליה ולאחר מכן יקיים אסיפת נושים ואם באסיפה זו החליטו ברוב מניין ושלושה רבעי ערך של התובעים הנוכחים בעצמם או על ידי שלוח לקבל את ההצעה יראו אותה כאילו קיבלוה של הנושים כשורה ומשאישר אותה בית המשפט – תחייב את כולם.

 

17.        ראוי להביא סעיף נוסף והוא סעיף 34 (א1) לפקודה:

 

"על אף הוראות סעיף קטן (א) רשאי בית המשפט , במקרים מיוחדים ומנימוקים שיירשמו, לאשר הצעת חייב לפי סעיף זה, אם באסיפת הנושים החליטו רוב מניין התובעים הנוכחים והמצביעים, בעצמם או ע"י שלוח, שבידם יותר ממחצית ערך החובות המיוצג בהצבעה, לאשר את ההצעה."

 

18.        אין חולקין כי לשני הנושים שהגישו תביעות חוב ניתנה הזדמנות להצביע על ההצעה. נושה אחד (בל"ל) הסכים, כצפוי, להצעה שמקנה לו 100% מתביעת החוב, ואילו הנושה האחרת אינה מסכימה להצעה, מן הנימוקים האמורים לעיל. משמע, באם נחשיב את הצבעת הנושה, לא זכתה ההצעה לרוב מספרי (אולם זכתה לרוב של שלושה רבעי ערך הנשייה) ובכך לא זכתה ההצעה לרוב הדרוש לפי סעיף 34. אף סעיף 34 (א1) לא יכול לסייע לחייב כאן, שכן הוא עוסק בסיטואציה אחרת, בה קיים רוב מספרי ורוב המייצג מעל מחצית ערך הנשיה, מצב שלא מתקיים בענייננו, שכן בענייננו מסכימים 50% מן הנושים בלבד (ראו לעניין זה לוין וגרוניס "פשיטת רגל" (מהדורה שלישית, 2010) עמ' 153).

 

19.        השאלה אפוא, האם במקרה כגון דא, שבו החייב מציע 100% רשאי בית המשפט להתעלם מהצבעת הנושה ובכך לכפות, הלכה למעשה, על נושה הסכמה להסדר נושים שלא זכה לרוב הדרוש, מקום שבו יתגלה כי אין טעם של ממש להתנגדות הנושה.

 

20.        עיון בהוראות הפקודה מלמדנו כי הפקודה לא התייחסה לסיטואציה זו. בשונה מהוראות חוק החברות התשנ"ט – 1999 -עליהן נעמוד להלן, לא התייחסה פקודת פשיטת רגל למקרה כגון דא, שבו מציע נושה לשלם את מלוא חובותיו ואחד הנושים מתנגד ללא הסבר המניח את הדעת. האם למרות הוראות הפקודה רשאי בית המשפט להפעיל שיקול דעתו או שמא, ההסדרים בפקודה ממצים ואין לו לבית המשפט אלא לדחות את ההסדר. על מנת לבחון שאלה זו, יש לקבוע, תחילה, אם העדר הסדר למקרה זה, הוא בבחינת לאקונה או שמא בהסדר שלילי שעל פיו שלל המחוקק מבית המשפט הסמכות להתערב בהצבעה.

 

חסר (לאקונה) או הסדר שלילי:

 

21.        כאמור, הפקודה לא התייחסה למקרה שבו הנושה מציע בהסדר נושים  לשלם 100% מן הנשייה, והיא התייחסה למקרה אחר שבו ההסדר אינו זוכה לרוב הדרוש והוא מאושר ע"י בית המשפט לפי סעיף 34 (א1) לפקודה שאינו מתקיים בענייננו. השאלה היא האם בפנינו לאקונה או שמא הסדר שלילי.

 

22.        לעיתים קשה לענות על השאלה אם העדר התייחסות החוק (חוסר חקיקתי) מהווה הסדר שלילי או חסר (לאקונה)- המחייבת למלא את החסר עפ"י חוק יסודות המשפט המשפט התש"ם-1980. לעיתים מדובר בשאלה סבוכה בדיני פרשנות. על ההבדל בין "לאקונה" לבין "הסדר שלילי" ראו האמור בעל"ע 5154/91, 660/30 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תל אביב יפו פד"י מ"ז (3) , 397 :

 

"שתיקת החוק... אינה מצביעה בהכרח על "הסדר שלילי". שתיקת החוק מדברת בכמה לשונות. לעיתים השתיקה מהווה חסר (לאקונה), לעיתים השתיקה מהווה חוסר נקיטת עמדה בסוגיה משפטית, תוך השארת הסדרתה למערכות נורמאטיביות שמחוץ לחוק המתפרש. לעיתים השתיקה מהווה "הסדר שלילי" דבר זה יקרה מקום שתכלית החקיקה היא לשלול הסדר משפטי מסויים. "הסדר שלילי" קיים אפוא רק מקום ששתיקת החוק היא שתיקה מדעת.. שתיקה היא מדעת מקום שהגשמת תכלית החוק מחייבת הכרה בהסדר שלילי" 

           

 

לסוגיה זו ראו גם האמור בבש"פ 1659/11 חיים שטנגר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.4.2011):

"חסר חקיקתי (לאקונה) ניתן להגדיר כ"אי שלמות של ההסדר המשפטי הנוגד את תכליתו" (שם, בעמ' 251). אי לכך, בטרם יפנה בית המשפט לדין המשלים ולהקיש מעניין למשנהו, עליו להשתכנע בשניים: האחד – שההסדר החקיקתי אינו נותן מענה לשאלה שלפניו, והשני – שאי שלמותו של ההסדר עומד בסתירה לתכליתה של הוראת החוק הנידונה. וכבר נאמר בהקשר זה כי "חסר" כאמור מתקיים רק מקום בו ההסדר המשפטי הוא "בלתי שלם, וזועק להשלמה, וכאשר אי שלמות זו נוגדת את תכליתו של ההסדר" (בש"פ 4972/07 פואז נ' מדינת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], 20.3.2008)"

 

23.        יש להוסיף כי הכלל לפיו "מן ההן" (סעיף 34(א1)- המקנה לבית המשפט סמכות לכפות הסדר שלא עמד ברוב הדרוש לפי סעיף 34) "אתה למד את הלאו" (שאין סמכות מקום שבו אין רוב דרוש גם אם החייב מציע לשלם את כל חובותיו לנושיו) הוא מן הכללים הפרשניים שיש לנקוט זהירות בעת השימוש בהם (ראו בג"ץ 6446/96 העמותה למען החתול נ' עירית ערד פד"י נ"ה (1) 769).

 

24.        סבורני כי ענייננו ב"חסר" – לאקונה ולא ב"הסדר שלילי". הרציונל העומד בבסיס הוראות סעיף 33 לחוק, הוא מתן הזדמנות לחייבים להגיע להסדרי נושים עם נושיהם בטרם יוכרזו כפושטי רגל. הסדר זה הוא הסדר קולקטיבי הטומן בחובו יתרונות רבים ועל כן אין צורך בהסכמת כל הנושים. ההסדר מאפשר לחייב  להציע  לנושים הסדר לפירעון חובותיו כאשר הנושים מצביעים אם להסכים לו או לדחותו וככל שזכה ברוב הדרוש (המוגדר עפ"י הפקודה), כופים את ההסדר על כלל נושיו שלהם חובות בני תביעה. מחד ההסדר מקנה יתרון לחייב (ע"י כך שיימנע מהכרזה כאשר הסדר זה מחייב את החייב ואת כל נושיו) והוא מקנה יתרון לנושים (לקבל את מלוא נשייתם או חלק ממנה). הסעיף נועד להגשים את אחת התכליות של הפקודה, להביא להבראת חייבים בהסכמת רוב הנושים. כאשר זו תכלית החקיקה, נראה כי שתיקת החוק לא נועדה לשלול סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקולי ההצבעה של הנושים במקרים מסויימים וחריגים, לרבות במקרה בו מוצע לנושים 100% מנשייתם ומקום שאין בפי הנושה כל טעם להתנגדות. פרשנות לפיה בית המשפט אינו יכול להתערב בהצבעה כאשר הנושים מקבלים מלוא נשייתם וכאשר אין נימוק המניח את הדעת להתנגדות הנושים, חותרת תחת תכלית הליכי פשיטת רגל שלהם תכלית כפולה, לגבות חובות ולהבריא חייבים.

 

25.        שתיקת החוק אינה מלמדת כי לבית המשפט "תפקיד טכני" המתבטא "בספירת קולות הנושים", ואיני סבור כי שתיקת הפקודה מלמדת כי בית המשפט מוגבל כאשר מתגלית לעיניו תופעת "השימוש לרעה בזכות ההצבעה". סבורני כי תכלית החקיקה לא משמיעה לנו הסדר שלילי, כי אם חסר, שככל הנראה מקורו בכך שנדירים המקרים שנושה אינו מסכים לקבל את מלוא נשייתו.

 

26.        לאחר שקבענו כי מדובר בחסר- לאקונה נפנה למלא את החסר באופן שיענה על השאלה- האם מוסמך בית המשפט לפסול הצבעת הנושה במקרה דנן או לכפות עליה הסכמה?

 

27.        נפתח את הילוכנו על דרך ההיקש מחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") העוסק אף הוא בהסדרי נושים. סעיף 350 לחוק החברות עוסק, כאמור, בהוראות הכלליות הנוגעות להסדרי נושים, ולרוב הדרוש לשם קבלת ההסדר (ראו סעיף 350(ט)), והוא קובע בס"ק א1 כי "אסיפות הנושים או בעלי המניות ייערכו בנפרד לכל סוג של נושים או בעלי מניות". בסעיף 350(א2) מצוייה הוראה ייחודית בנוגע להסדרי נושים, שנעדרה מהפקודה, וזו לשונה: "נושה או בעל מניה יעשה שימוש בזכות ההצבעה באסיפות סוג בתום לב ובדרך מקובלת ויימנע מניצול לרעה של כוחו". סעיף זה "מהווה חידוש וקובע חובת תום לב ספציפית של נושים בהליכי הסדר" (ראו: פר"ק (מחוזי ת"א) 5084-03-13 פולאר השקעות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (28.10.2013)). נראה כי החובה המוטלת על הנושים על פי הסעיף היא, בין היתר, לשקול שיקולים ענייניים, ולא שיקולים זרים (ראו: פרק (ת"א) 37456-06-14 חברת אורכית תקשורת בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (22.7.2015)). בהקשר זה חשוב לציין כי גם לפני תיקון 19 לחוק החברות, בגדרו נוסף ס"ק א2 הנ"ל, נמצאה סמכות לפסול הצבעה בהסדר נושים שנעשתה בחוסר תום לב וממניעים זרים, וזאת באמצעות פרשנות מרחיבה של סעיף 350(ט) המדבר על סמכותו של בית המשפט לאשר הסדרים שהתקבלו ברוב, אולם סמכות זו קיבלה חיזוק משמעותי עם חקיקת תיקון 19 הנזכר, המאפשר לפסול הצבעה הנגועה בחוסר תום לב (ראו: פר"ק (מחוזי מרכז) 15269-07-15 התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (13.1.2016)).

 

28.        נראה, אפוא, כי ניתן, על דרך ההיקש, "לייבא" את הוראת סעיף 350(א2) לחוק החברות, ולראות בה כהוראה המשלימה את הלאקונה הקיימת בעניין זה בפקודה, ולקבוע כי ניתן לפסול ולא להחשיב כחלק מן הקולות הכשרים הצבעה לגבי הסדר חוב, שהמניעים לה הם שיקולים שאינם ענייניים או שיקולים זרים (על היכולת להקיש בין דיני הסדרי נושים שונים ראו: ע"א 3911/01‏ כספי נ' נס, רו"ח פ''ד נו(6) 752).

29.        בדיקת המצב המשפטי בארה"ב מעלה כי קיימות הוראה בסעיף 1126(e) לחוק פשיטת הרגל הפדראלי בארצות הברית (United States Bankruptcy Code 11 U.S.C (1978) ? ?) המאפשר לבית המשפט לפסול קולות של נושים שאישרו הסדר או דחו אותו בחוסר תום לב:

 

"On request of a party in interest, and after notice and a hearing, the court may designate any entity whose acceptance or rejection of such plan was not in     good faith, or was not solicited or procured in good faith or in  accordance with the provisions of this title."

            לדיון על סעיף זה בפסיקה האמריקאית ראו למשל: IN RE BATAA/KIERLAND, LLC(September 4, 2012) United States Bankruptcy Court, D. Arizona. No. 2:11-bk-05850-RJH

 

30.        ראוי לציין כי בסעיף 82(ד) לתזכיר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015 (תזכיר חוק מטעם הממשלה) העוסק אמנם באישור הסדר לשיקום חברה, מובאות הוראות סעיף 350(א2) הנ"ל (חובת הצבעה בתום לב) ככתבן וכלשונן, אולם סעיף 302(ג) לתזכיר הנ"ל, העוסק באישור הסדר חוב ליחיד, מחיל את הוראות סעיף 82(ד) אף על הסדר חוב של יחיד. הנה כי כן, במבט הצופה פני עתיד , נראה כי חובת תום הלב בהצבעה על אישור הסדר חוב מקומה גם בהסדר חוב של יחיד, אף שמקומה נפקד כיום מן הפקודה.

 

31.        מקור נוסף ממנו ניתן להקיש לענייננו הוא סמכותו של בית המשפט לאשר הסדר חוב בהבראת חברה, אף אם לא קיים הרוב הדרוש, ככל שחברי הקבוצה שהתנגדה להסדר "מקבלים תמורה השווה למלוא סכום החוב שאושר להם.." (סעיף 350יג(א)(2)(ג) לחוק החברות). על פי הוראות הסעיף הנ"ל במקרים מסויימים, ובהתקיים שורה של תנאים, יכול בית המשפט לכפות הסדר נושים, שמטרתו פשרה או הבראת חברה, גם אם ההסדר המוצע לא קיבל את הרוב הנדרש באסיפת סוג מסוימת של הנושים, ובתנאי שיקבלו הנושים תמורה השקולה למלוא החוב.

 

 

 

32.        מקור נוסף ממנו יכול בית המשפט לשאוב את סמכותו לפסול הצבעת מי שמפעיל זכויותיו בחוסר תום לב הוא דיני תום הלב החלים על ההליך, לרבות על הצבעת הנושים. נקודת המוצא היא שחובת בעל דין (לרבות נושה בהליכי פש"ר) "להפעיל את כוחותיו המשפטיים- דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב, מטילה עליו את החובה לפועל כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו" (בר"ע 305/80 שילה ואח' נ' רצ'קובסקי פד"י ל"ה (3) 449). בעניין זה נקבע בע"א 11319/05 בנק דיסקונט נ' משה שנפ [פורסם בנבו] (15.1.2007):

" עקרון תום-הלב מהווה עקרון-על בשיטתנו המשפטית "אשר מצודתו פרושה... על כלל המערכת המשפטית בישראל" (דברי השופט אלון בע"א 700/81 פז נ' פז, פ"ד לח(2) 736, 742). מעקרון זה נגזר כי על בעלי הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצדורה האזרחית בדרך מקובלת ובתום-לב. עליהם לפעול באופן סביר והוגן במסגרת ניהול הליכי המשפט וזאת בהתחשב במכלול נסיבות העניין. (ראו: דברי השופט ברק בבר"ע 305/80 שילה ואח' נ' רצקובסקי ואח', פ"ד לה(3) 449, 461; דבריי ברע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה (פריד), פ"ד נה(5) 592, 598-597; דברי השופטת פרוקצ'יה ברע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444; ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (טרם פורסם), [פורסם בנבו], בפיסקה 8 לפסק-דינו של השופט ריבלין). חובת תום-הלב משתרעת על ההליך האזרחי כולו, אם כי משמעותה של החובה והשלכותיה בהקשר של סדרי-הדין טרם גובשו במלואן והדבר יבחן ממקרה למקרה. (להצעת מודל שמטרתו להתאים את חובת תום-הלב הדיוני לתכליתם של סדרי הדין האזרחיים, ראו: ד' שוורץ סדר דין אזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז) 66 ואילך; עוד ראו: ד' שוורץ "תחולתו של עקרון תום-הלב  בסדר הדין האזרחי" עיוני משפט כא (תשנ"ח) 295)."

 

33.        לסיכום נקודה זו; בהליכי הסדר נושים סמכותו של בית המשפט אינה מסתיימת "בספירת קולות המצביעים"  ובאישור הסדר עפ"י הרוב הדרוש או בדחייתו בשל העדר רוב. לעיתים נדרש בית המשפט להתערב בהצבעת נושה, כאשר מתגלה כי הנושה עושה שימוש לרעה בכוחו למטרות זרות או בחוסר תום לב. יחד עם זאת, ראוי להדגיש, כי בית המשפט יעשה כן בנסיבות חריגות בלבד ובזהירות המתבקשת. כך לדוגמא, כאשר נראה לבית המשפט כי הנושה משתמש בזכותו להצביע משיקולים שאינם ענייניים, בחוסר תום לב ומשיקולים שהם "מחוץ להליך". כאשר התנהלות הנושה אינה רציונלית ומונעת משיקולים זרים, או במקרה שבו אמור הנושה לקבל את נשייתו במלואה והוא מתנגד להסדר משיקולים זרים ולא ענייניים, או ללא כל סיבה המניחה את הדעת, והוא עלול בהתנגדותו לגרום נזק לנושים אחרים, יהיה רשאי בית המשפט לפסול את הצבעת הנושה (ואת נוכחותו באסיפה) או אף, במקרים המתאימים, לראות בו כמסכים.

 

34.        אדגיש, כי ככלל יש לשמור על העקרון שנושה הוא אדון לכספו, וזכות הקניין מקנה לו זכות להתנגד להסדר שלא מבטיח לו פרעון כל החוב. הנושה הוא שאמור לקבל החלטות על גורל כספו והוא רשאי להתנגד אף "להצעה מפתה מאד" אם היא לא מבטיחה לו את מלוא נשייתו, ואין כופין עליו לנמק. יש לשמור את מנגנון ההתערבות למקרים בהם חורגים שיקולי הנושה משיקולים מסחריים או כלכליים לגיטימיים. יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת אלשיך בפר"ק 42576-02-13 אלביט הדמיה נ' רשות ניירות ערך [פורסם בנבו] (19.8.2013) שנאמרו באשר להסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות:

"התערבות בהסדר נושים – בין אם על דרך פסילת קולו ושיקול דעתו של נושה מסויים (בין אם תומך או מתנגד), עשויה להתרחש אך ורק במצבים חריגים וקיצוניים החורגים מעצם היותו של נושה אינטרסנט השוקל אך ורק את שיקוליו האנוכיים כמו גם את היתרון שיפיק הוא ולא אחרים מהפלת ההסדר או אישורו (שהרי כך נוהגים רוב הגורמים הפיננסיים והמסחריים ואין בכך כל פסול אינהרנטי ככל שבחיי הכלכלה עסיקנן). כך למשל יישקל הצעד החריג ביותר של התערבות ופסילת ההצעה, מקום בו הוכח ברמה הגבוהה של הוכחה כי נושה מונע משיקולים פסולים בעליל, החורגים במובהק מהשאלה הלגיטימית של כדאיות כלכלית של ההסדר כשלעצמו".

 

35.        באשר למנגנון ההתערבות סבורני כי בפני בית המשפט שני נתיבים: הראשון לפסול הצבעה של נושה אשר נוהג בחוסר תום לב (ולמעשה להתעלם מן ההצבעה ומנוכחותו באסיפה), והאחר השמור למקרים שבהם מובטח לנושה קבלת מלוא נשייתו, והוא מתנגד משיקולים זרים, לראות בנושה כמסכים להצעה (מקרה זה רלוונטי במקרה שבו, לדוגמא, ישנו נושה אחד שמתנגד להסדר).

 

מן הכללי אל הפרט:

 

36.        בנדון דידן ניתן לומר כי התנגדות הנושה להסדר אינה עניינית, ואינה נובעת מדרישת טובתה של הנושה, בלשון המעטה. נראה כי שיקולי הנושה אינם ענייניים וניכר, כי הסכסוך בינה לבי החייב מהווה מקור ההתנגדות להסדר הנושים.

 

37.        התנגדות הנושה לאישור ההסדר וכן בקשתה לביטול ההליך נסמכת על שני אדנים. האחד- חשש עתידי מכך שאישור ההסדר יסלול את דרכו של החייב למחיקת חלק מהפרשי המזונות בגדרי תיק ההוצאה לפועל; והשני – חוסר תום ליבו של החייב בעת ניהול ההליך. לטעמי, אין בטעמים אלו כדי להוות סיבה של ממש לביטול ההליך או לדחיית הסדר הנושים.

 

38.        באשר לחששה של הנושה  מפני "שיפור עמדות" של החייב, אשר יאפשרו לו לבקש הסדר חוב בתנאים נוחים יותר או בסיכויים משופרים יותר – הרי שלא ראיתי בטענה זו ממש. ככל שיופטר החייב מחובותיו, תוכל הנושה לעדכן את תיק המזונות בהוצאה לפועל כך שהחוב יכלול את "הפרשי המזונות" בתקופה בה שהה החייב בהליך. ודוק, הקצבת המזונות לפי סעיף 128 לפקודה אינה משנה את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר בסמכותו לקבוע את גובה המזונות, אלא אך מאפשרת לקצוב את גובה המזונות שעל החייב לשלם בעת ניהול הליך הפש"ר "מבלי למצות אותו, תוך איזון האינטרס של הזכאים מול אלה של יתר הנושים ושל החייב" (ראו: ע"א 5628/14 יוסף סלימאן נ' סמירה סלימאן [פורסם בנבו] (26.9.2016) והאסמכתאות שם). מאליו יובן כי את "הפרשי המזונות" תוכל הנושה לגבות בתום ההליך, ובית המשפט אף אינו מוסמך להפטיר את החייב מחוב זה.  אדרבא, נראה, כי כאשר חוב זה נותר החוב היחידי, סיכויי גבייתו עולים ואילו ככל שלא יאושר ההסדר שלפניי, והחייב יוכרז כפושט רגל ויקבל הפטר מותנה, תמשיך ההחלטה על הקצבת המזונות לעמוד בתוקפה, הנושה תמשיך לקבל סכום מופחת, ו-"ההפרשים" ילכו ויצטברו.

 

39.        טענתה השניה של הנושה היא ניצול לרעה של ההליך והתנהלות בחוסר תום לב. בנסיבות תיק זה נראה שלשאלה זו משקל מופחת. החייב מציע הסדר לפיו ישלם את מלוא חובותיו לנושיו, ובחינת תום ליבו בקשר להתנהלותו בהליך כמעט ואינה משפיעה על שיקולי בית המשפט בעת אישור ההסדר. אכן, ייתכנו מקרים בהם לא יאושר הסדר אך בשל התנהגות החייב, אלא שמדובר במקרים חריגים בהם התנהגות החייב תגיע לרמה כזו שהיא מהווה פגיעה בסדר הציבורי (לוין וגרוניס "פשיטת רגל" (מהדורה שלישית, 2010) עמ' 157), מה שלא מתקיים בענייננו.  לטעמי, ישנה מעין "מקבילית כוחות" בין אחוז הדיבידנד המוצע לנושים לבין תום ליבו של החייב בגדרי ההליך בעת אישור הסדר נושים, כך שככל שאחוז הדיבידנד שמציע החייב לנושים גבוה יותר, יפחת משקל תום הלב שבהתנהגות החייב בהליך.   בענייננו מציע החייב לנושים דיבידנד מלא. בענייננו ניתן לומר כי גם אם נפלו אי אילו פגמים בהתנהגות החייב בכל הנוגע לדיווחיו, הרי שאין מדובר בחוסר תום לב מובהק המצוי ברף הגבוה, ועל כן בכל מקרה לא נראה כי המדובר במקרה מתאים לביטול ההליך או בטעם ענייני להתנגדות להסדר המוצע.

40.        סוף דבר, ראיתי כי המקרה שלפניי הוא מאותם מקרים חריגים שראוי לו לבית המשפט של פש"ר להתערב בהצבעה.  מדובר בנושה אשר מקבלת את כל תביעת החוב שאושרה במלואה, אין בפיה כל נימוק ענייני להתנגד להסדר, ונראה, כי התנגדותה מונעת משיקולים לא עניינים המלמדים על שימוש בזכות בחוסר תום לב, ומקורה בסכסוך בינה לבין החייב. אומר כי לא הייתי מתערב בהצבעתה של הנושה אילולא היתה מקבלת מלוא ערך נשייתה, אולם מקום שהיא מקבלת את מלוא סכום תביעת החוב שאושר, לא מצאתי כי בפיה נימוקים ראויים להתנגדות.

 

41.        לפיכך, אני פוסל את הצבעתה של הנושה ואת "נוכחותה" באסיפה (במקרה דנן אותה תוצאה היתה מתקבלת אם הייתי רואה את הנושה כמי שמסכימה, שהרי בשני המקרים תזכה הצעת החייב לתמיכת 100% מן הנושים), ועל כן, מצאתי לאשר את הצעת החייב לפי סעיף 35 לפקודה.

 

42.        על פי סמכותי לפי סעיף 38 לפקודה, אני ממנה את עו"ד אייל עברון כנאמן לשם ניהול נכסי החייב עד להשלמת ההסדר, מאחר ורק חלק מן הסכום הופקד, וכן אני מורה על השלמת ההסדר. הנאמן ימונה בכפוף לחתימתו על התחייבות עצמית בסך 50,000 ? להבטחת מילוי תפקידו.

 

43.        לאחר השלמת הסכום יודיעוני על כך הצדדים, ויינתן תוקף של פסק דין להסדר בין החייב לבין נושיו.

 

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

 

משרד אבי טל | עורכי דין לא ייצג בתיק.

המידע שלעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית.

משרד דין אבי טל | עורכי דין אינו נושא באחריות למידע ויש לקבל ייעוץ משפטי מעורך דין לפני כל פעולה המסתמכת על המידע הנ"ל.